מינוי אפוטרופוס לדין

הנחת היסוד בדין הישראלי הינה, כי כל אדם זכאי לזכויות וחובות, מלידתו ועד מותו וכן הוא זכאי גם, לבצע כל פעולה משפטית שהוא חפץ וזאת, אלא אם כן כשירות זו נשללה או הוגבלה בחוק או על ידי בית המשפט.

בסעיף 33 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") מנה המחוקק שישה מקרים שבהם, רשאי בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולמנות לאדם אפוטרופוס כאשר מעיון ברשימה זו ניתן ללמוד כבר מתוך המקרה עצמו באופן ברור מתי ימונה אפוטרופוס. לדוגמא, קטין ששני הוריו הוכרזו פסולי דין, לפסולי דין עצמם ולאדם שלא ניתן לזהות אותו.

בסעיף קטן (4) העניק המחוקק לבית המשפט מעין סעיף סל, אשר מרחיב למעשה את שיקול הדעת של בית המשפט, למנות לאדם אפוטרופוס, במקרה שבו  הוא "אינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו"

 עולה השאלה, מהם הפרמטרים לבחון מתי אדם יכול לדאוג לעניינו ומתי לא? מה ייחשב מקרה ארעי ומה ייחשב מקרה קבוע? וגם אם נניח וצלחנו משוכות אילו, מי לדעת בית המשפט כן מוסמך ומוכן לדאוג לאדם? במאמרנו זה, ננסה לענות על שאילו אילו.

ראשית לכל ופרמטר ראשון במעלה שעל בית המשפט לבחון, נקבע בסעיף 36 לחוק הכשרות והוא – שמיעת את דעתו של החסוי, טרם המינוי:

 "36. שמיעת החסוי על ידי בית המשפט

לפני מינוי האפוטרופוס ישמע בית המשפט את דעת החסוי אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר דעתו".

בסעיף הנ"ל חידד המחוקק את כללי הצדק הטבעי הקנויים לחסוי ומטרתו של הסעיף, למנוע מצב בו ימונה אפוטרופוס לחסוי וזכויותיו תפגענה, מבלי שתינתן לו התראה מראש על כך ומבלי שדעתו תשמענה ולמצער, מבלי שהונחה בפני כב' בית המשפט מלוא התשתית העובדתית הנדרשת.

בתי המשפט נוהגים טרם המינוי, ליתן משקל רב לרצונו של החסוי ולעניין זה, יפים הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בטבריה בעניין א"פ (טב') 23077-06-10 אלמוני (חסוי) נ' פלמוני, עמ' 6 – 7 (24.10.2010):

 "סבורני כי בהתאם להוראת סעיף 36 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 יש ליתן משקל רב לרצון החסוי וככלל, יש לשוות רצונו לנגד עיני בית המשפט בכל עת."

ראה גם את פס"ד שניתן בעניין א"פ (קריות) 15124-11-09 פלוני נ' פלונית פסקה 22 לפס"ד (6.4.11);

 בית המשפט העליון קבע, כי מאחר והמינוי מעצם טיבו וטבעו פוגע בזכויות היסוד של החסוי, יש לעשות בו שימוש במצבים נדירים בלבד וזאת, רק לאחר שבנוסף לקבלת עמדתו של החסוי עובר למינוי, הונחה תשתית עובדתית מתאימה, ממנה עלה, כי התקיימו שני תנאים מצטברים: מדובר באדם אשר אינו מסוגל לדאוג לנכסיו וכי אין אחר המוכן לעשות כן.

ראו למשל את פסקי הדין הבאים:

 רע"א 3232/04 פלוני נ' פלונים (18.05.2005)– "למותר להדגיש כי שימוש באמצעי של מינוי אפוטרופוס לדין למי שזקוק לאפוטרופוס לצורך ייצוגו בהליך משפטי תלוי ועומד הוא מעצם טיבו ענין חריג, שאינו מתרחש כדבר של יום ביומו. הטעם לכך הוא כי נקיטתו מחייבת הליך אינצידנטלי אגב ניהול תובענה, הכרוך בבירור כשירותו של בעל הדין לנהל את המשפט, והדבר מצריך לרוב בחינה של עניינים רפואיים, התייחסות לנתונים שעניינם בצינעת הפרט, ופגיעה אפשרית באוטונומיה של הפרט. ברי, אפוא, כי היזקקות לאמצעי זה מקומה במצבים נדירים בלבד, שבהם באיזון זהיר וראוי גובר הצורך בנקיטת צעד קיצוני כזה תוך פגיעה בצנעת הפרט ובכבודו האישי, על פני האפשרות לנקוט באמצעים אחרים שסדרי הדין מספקים לצורך הבטחת יעילות הדיון השיפוטי ושמירה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין האחרים." 

ע"א 4377/04 גל גורן הולצברג נ' אביבה מירז, סב (2) 661 (22.07.2007) (להלן: "פרשת הולצמן")"לא בנקל תיעשה פגיעה זו מתוך ההכרה של שיטתנו בכבוד האדם, בחירויותיו. לפיכך, המצבים בהם תוגבל כשרותו של אדם לפעולות משפטיות הינם כאלה בהם "…כושר שיפוטו של אדם נפגם כדי-כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו – מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי – ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות-דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי" (ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח (3) 705, 716 (1994)

 … רשימת המקרים בהם מתאפשר מינויו של אפוטרופוס – ויש להדגיש כי רשימה סגורה היא זו – מצומצמת וברורה. מדובר במקרים בהם על פי רוב יכולתו של האדם לממש את האוטונומיה שלו במלואה פגועה ממילא פגיעה חריפה וחמורה, אם מחמת מגבלה פיזית, אם מחמת מגבלה שכלית או אחרת"

ראה גם ע"א 445/81 אליזבט (מלין) סיברוק נ' סלציה צוקר ו- 2 אח'. פ"ד לז(3), 440; ע"א 1233/97 דר' דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה. תק-על 95(4), 217 (להלן: "פס"ד דבורה כהן");

עוד נקבע בפרשת הולצמן, כי על האדם באשר הוא חלה חזקה שבדין, לפיה הוא כשירה לפעולות משפטיות, כל עוד לא הוכח אחרת:

"שני כללים רחבים קובע חוק הכשרות: האחד הינו כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו" (סעיף 1 לחוק הכשרות), והשני הינו כי "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט" (סעיף 2 לחוק הכשרות). בהיעדר ראיה לסתור, חזקה היא כי אדם כשר לפעולות משפטיות כל עוד לא הוכח אחרת. הנטל לסתור חזקה זו רובץ על הטוען כי אין האדם כשר לפעולות משפטיות (ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט, פ"ד כב (2) 138, 139 – 140 (1968); ע"א 707/76 צארום נ' גורן, פ"ד לב (3) 548, 550 (1978)).

מינוי אפוטרופוס לאדם משמעו סיוגם של כללים אלה, היות שיש בו משום פגיעה והצרה של האוטונומיה הנתונה לאדם. אין רואים אותו עוד כמי שיכול ורשאי לדאוג לענייניו שלו באופן עצמאי, אלא מפקידים אחר על ענייניו, כולם או חלקם, על מנת להגן על האינטרסים שלו ולהבטיח את טובתו (ראו גם: ע"א 614/84 ספיר נ' אשד, פ"ד מא (2) 225, 233 – 234 (1987); יצחק אנגלרד חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, ס' 1 – 13 (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, מהדורה שניה, תשנ"ה) 48. להלן: אנגלרד)."

 

תשתיות עובדתיות אילו מוצאות ביטוי ומתגבשות בדרך כלל, לאחר שבית המשפט שמע בראש ובראשונה את עמדתו של החסוי, עמדת פקיד הסעד באמצעות תסקיר ועמדת רופא באמצעות תעודה רפואית ולעניין זה, ראו בא"פ (נצ') 1696-07-10 פלונית נ' משרד העבודה והרווחה – חיפה (28.11.2010):

"מכל מקום, על מנת לענות על שאלת ההגדרה של החוק יש למזוג העובדות העולות מתסקיר פקידת הסעד ותעודת הרופא כדי להגיע למסקנה אם אכן הגב' חסויה הינה "חסויה". … "בנוסף לתעודת הרופא סבורני, כי בית המשפט לענייני משפחה רשאי ואולי אף חייב בחלק מנסיבות המקרים להסתמך גם על עמדת פקידת הסעד ותסקירה אף אם זו אינה מומחית בעניין שברפואה וזאת מכוח הוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995."

אנו סבורים, כי מאחר ויש במינוי מבחינה אינהרנטית כדי לפגוע בזכויות יסוד של אדם, הרי שעובר למינוי, יש לבחון גם דרכים אחרות לקיום מטרת ההגנה על החסוי ללא המינוי וביטוי לעמדתנו זו, ניתן לראות בפסק הדין שניתן בעמ (י-ם) 815/05 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (נבו, 30.11.05):

 "ככלל, הדילמה אשר בפניה עומד בית המשפט בבואו לשקול את הפגיעה בזכויות היסוד, אשר תיווצר עם מינוי אפוטרופוס, ובין הגנה על ענייניו הכספיים של הקשיש, אינה פשוטה. בפס"ד דבורה כהן הנ"ל, נאמר:

"בהפעלת הסמכות, יש לצאת מנקודת מוצא נורמטיבית, שהיא, זכות היסוד של כל אדם – וקשיש בכלל זה – להגנה על כבודו, על פרטיותו, על קנינו ועל האוטונומיה האישית שלו. זכויות אלה שהיו מאז ומתמיד עמודי תווך בשיטתנו המשפטית, מעוגנות כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו". (שם, עמ' 218)

טרם יחליט בית המשפט על מינוי אפוטרופוס עליו לבחון האם אין דרך אחרת אשר יכולה לקיים את מטרת ההגנה על נכסי החסוי ללא מינוי זה. באם תמצא הדרך, אזי על בית המשפט להימנע, ככל הניתן, ממינוי אפוטרופוס…"          

לסיכום. מינוי אפוטרופוס לאדם הוא אינו עניין של מה בכך. מדובר בפגיעה בזכויות יסוד ובטרם ממונה אפוטרופוס, על בית המשפט לשמוע ראשית לכל את דעתו של החסוי, לבחון את מצבו כדבעי ומאחר וחזקה שאדם כשיר לבצע את פעולותיו באופן אוטונומי, זו תסתר רק במקרים נדירים שאין בנמצא דרך אחרת פוגענית יותר באדם.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד שלום לוי באחד מהאמצעים הבאים:

טלפון: 03-5600265 ו/או במייל shalom@l-law.co.il